ארזה פרוכטר, האופטומטריסטית, מתראיינת למיכל צפיר ומספרת על המסע שלה לאוגנדה לסייע לילדים המקומיים – בבדיקות ראייה, התאמת משקפיים ומסגרות
ארזה פרוכטר, האופטומטריסטית, מתראיינת למיכל צפיר ומספרת על המסע שלה לאוגנדה לסייע לילדים המקומיים – בבדיקות ראייה, התאמת משקפיים ומסגרות
“זו הגשמת חלום בשבילי, תמיד בער בי הרצון לסייע לשכבות החלשות” ארזה פרוכטר מסכמת את מסע השליחות באפריקה בשידור אצל פאר לי
לשידור המלא לחצו כאן
“וואו, סבתא, את הולכת בלי משקפיים! עשית ניתוח לייזר?” הנכד מסתכל בהשתאות, והסבתא מחייכת. לא, היא לא עשתה ניתוח להסרת משקפיים בלייזר. היא עברה ניתוח קטרקט. עבור רבים, ניתוח הקטרקט נתפס כפתרון קסם שמעלים את הצורך במשקפיים לנצח, אך המציאות האופטית מורכבת יותר.
כמי שמלווה מטופלים כבר מעל 40 שנה, אני פוגשת בקליניקה שלי ברמת אביב אינספור אנשים שמגיעים חודש אחרי הניתוח, מבולבלים. הם השקיעו בעדשות תוך-עיניות יוקרתיות, המנתח אמר שהניתוח הצליח, ובכל זאת – הראייה לא “חדה כתער” כפי שציפו, או שהם עדיין מתקשים לקרוא את האותיות הקטנות בווטסאפ.
במאמר הזה נצלול לעומק. נבין מה קורה לעין מבחינה אופטית במהלך הניתוח, מדוע לעיתים עדיין נדרשת התאמת משקפיים אחרי ניתוח קטרקט, ואיך אפשר להגיע לראייה אופטימלית ונוחה שמשדרגת את איכות החיים.
נעים להכיר, שמי ארזה פרוכטר. אני אופטומטריסטית קלינית (B.sc) עם ניסיון של מעל 38 שנים באופטומטריה קלינית ו-45 שנים בתחום האופטיקה. אני בוגרת אוניברסיטת Pennsylvania College of Optometry בארה”ב, ומשמשת כיועצת מקצועית ובוחנת מטעם משרד הבריאות.
הקליניקה שלי ברמת אביב מתמחה במקרים מורכבים, כולל שיקום ראייה לאחר ניתוחים. ה”אני מאמין” שלי הוא להעניק למטופל ראייה הרמונית ונינוחה. לא מספיק לראות 6/6 בלוח הבדיקה; צריך לראות בנוחות, ללא סנוור וללא מאמץ, גם אחרי שהעין עברה שינוי דרמטי כמו ניתוח קטרקט.
כדי להבין מדוע נצטרך משקפיים, צריך להבין מה הוחלף. הקטרקט (בעברית: ירוד) הוא למעשה עכירות של העדשה הטבעית של העין. עדשה זו, בצעירותנו, היא גמישה ושקופה. היא יודעת לעשות “זום” – להתמקד ברחוק ומיד לאחר מכן בקרוב (תהליך שנקרא אקומודציה).
בניתוח הקטרקט, המנתח מסיר את העדשה הטבעית העכורה ומשתיל במקומה עדשה מלאכותית (IOL – Intraocular Lens).
ההחלטה על סוג העדשה מתבצעת אצל הרופא המנתח, אך יש לה השפעה מכרעת על העבודה שלי כאופטומטריסטית ביום שאחרי. כיום הטכנולוגיה מציעה מגוון אפשרויות:
זוהי העדשה השכיחה ביותר. היא מתוכננת לתת פוקוס חד למרחק אחד בלבד.
ברוב המקרים, המנתח יכוון את העדשה לראייה לרחוק (נהיגה, טלוויזיה, קולנוע). במצב כזה, המטופל יראה מצוין את הכביש, אך ברגע שיביט לצלחת האוכל, לשעון היד או לסמארטפון – התמונה תהיה מטושטשת.
המשמעות: המטופל יזדקק כמעט בוודאות למשקפי קריאה, ולעיתים גם למשקפיים למחשב (מרחק ביניים).
בדומה למשקפי מולטיפוקל, העדשה הזו בנויה מטבעות אופטיות שונות המאפשרות למוח לקלוט תמונה חדה גם לרחוק וגם לקרוב בו זמנית.
טכנולוגיה חדשה יחסית. עדשות אלו לא מנסות לתת מוקדים נפרדים, אלא “למרוח” את הפוקוס כך שיכסה גם רחוק וגם טווחי ביניים (כמו מחשב ודשבורד ברכב).
המשמעות: ראייה טובה לרחוק ולביניים, אך לרוב עדיין יידרשו משקפי קריאה לאותיות קטנות.
רבים מהמטופלים סובלים מ”אסטיגמציה” (צילינדר) – מצב שבו הקרנית אינה עגולה מושלמת אלא אליפטית. אם לא נתקן את הצילינדר, הראייה תישאר מרוחה גם אחרי הניתוח. עדשה טורית מושתלת בזווית מדויקת כדי לנטרל את העיוות הזה.
זו שאלה שאני שומעת המון. שילמתם ממיטב כספכם על עדשות פרימיום, ובכל זאת הראייה לא מושלמת. מדוע? יש לכך מספר סיבות פיזיולוגיות ואופטיות:
רפואה אינה מתמטיקה מדויקת. חישוב הכוח של העדשה המושתלת מתבסס על נוסחאות מורכבות, אך כל עין מחלימה מעט אחרת. ייתכן שהעדשה “התיישבה” בעין
חצי מילימטר קדימה או אחורה מהצפוי. סטייה זעירה כזו יכולה ליצור “מספר” קטן (פלוס או מינוס) או צילינדר שלא תוכנן. במקרה כזה, זוג משקפיים דק יכול לעשות את ההבדל בין ראייה “בסדר” לראייה “מושלמת”.
עצם ביצוע החתך בקרנית במהלך הניתוח, זעיר ככל שיהיה, משנה את המתח של הקרנית. השינוי הזה עשוי ליצור צילינדר חדש שלא היה קיים קודם, או לשנות את הזווית של צילינדר קיים.
ייתכן שהניתוח מושלם לראייה לרחוק, אבל אורח החיים שלכם כולל המון עבודת מחשב, סריגה או קריאת ספרים. העדשה המלאכותית לא תמיד יכולה לספק מענה לכל הטווחים הללו באותה איכות שהעין הצעירה סיפקה.
אחת הטעויות הנפוצות היא לרוץ לאופטומטריסט שבוע אחרי הניתוח. אני מבינה את הדחיפות – קשה לתפקד כשהראייה לא מפוקסת, אבל סבלנות היא מילת המפתח.
התאמת משקפיים אחרי ניתוח קטרקט צריכה להתבצע לרוב בטווח של 4 עד 6 שבועות לאחר הניתוח.
מדוע חייבים לחכות?
אם תגיעו אלי מוקדם מדי, אני עלולה להתאים לכם משקפיים שיהפכו ללא רלוונטיים תוך שבועיים. לכן, האישור מהרופא המנתח שהעין החלימה הוא קריטי.
אחת האסטרטגיות המעניינות שאנו מתכננים לעיתים בשיתוף עם המנתח, או יוצרים באמצעות משקפיים/עדשות מגע לאחר הניתוח, היא “מונו-ויז’ן” (ראייה חד-עינית).
הרעיון: מכוונים עין אחת (הדומיננטית) לראייה מושלמת לרחוק, ואת העין השנייה משאירים עם “מספר” קטן (מינוס) שמאפשר ראייה טובה לקרוב/מחשב.
המוח האנושי הוא מכונה סתגלנית מופלאה. לאחר תקופת הסתגלות, המוח לומד להשתמש בתמונה מהעין הרחוקה לנהיגה, ובתמונה מהעין הקרובה לקריאת מחירים בסופר, וממזג ביניהן.
היתרון: צמצום משמעותי בתלות במשקפיים ללא שימוש בעדשות מולטיפוקליות יקרות.
החיסרון: פגיעה מסוימת בראיית העומק (תלת-ממד) ונדרשת בדיקת התאמה מדוקדקת כדי לוודא שהמוח של המטופל מסוגל “לסבול” את ההבדל בין העיניים.
אחרי שהמתנו חודש, העין החלימה והגעתם לבדיקה בקליניקה, אילו פתרונות אני יכולה להציע לכם?
גם אם הושתלה עדשה חד-מוקדית (רק לרחוק), ניתן להרכיב משקפי מולטיפוקל שיתנו מענה מושלם: חלק עליון שקוף (ללא מספר או עם תיקון קל) לרחוק, ותוספת כוח הדרגתית למחשב ולקריאה. זהו הפתרון הנוח ביותר למי שלא רוצה להסיר ולהרכיב משקפיים כל היום.
רבים מהמטופלים שלי אחרי ניתוח קטרקט רואים מצוין לרחוק (טלוויזיה/נהיגה) ללא משקפיים, אבל מתקשים בסביבה הביתית והמשרדית. משקפי אופיס (או משקפי עבודה) הם הפתרון האידיאלי: הם נותנים שדה ראייה רחב וברור למחשב, לנייד, לקריאה ולמרחק של עד 3-4 מטרים (לראות את מי שנכנס לחדר או צפייה בטלוויזיה בסלון).
הפתרון הפשוט והזול. מתאים למי שזקוק לעזרה רק בקריאת ספר או עיתון, ולא מפריע לו להרכיב ולהסיר משקפיים תכופות.
לאחר ניתוח קטרקט, העין חשופה יותר לקרינת UV ולסנוור, שכן העדשה הטבעית (שהצהיבה עם השנים) סיננה חלק מהאור. העדשה המלאכותית צלולה מאוד, והעולם נראה פתאום “מואר מדי”. עדשות שמתכהות בשמש באופן אוטומטי מספקות הגנה קריטית ונוחות מקסימלית במעבר בין פנים לחוץ.
בדיקת ראייה לאחר ניתוח קטרקט שונה מבדיקת ראייה רגילה. בקליניקה שלי, אני שמה דגש על פרמטרים ייחודיים:
האם המספר במשקפיים יכול להשתנות שוב אחרי הניתוח?
כן, אבל לרוב לא באופן דרמטי. לאחר כ-6 שבועות המספר מתייצב. עם זאת, שינויים במבנה הקרנית, יובש בעין או מחלות רשתית יכולים לשנות את המרשם לאורך השנים. מומלץ להיבדק אחת לשנה.
למה אני מרגיש סנוור חזק אחרי הניתוח?
הקטרקט שבו הייתם רגילים לראות היה כמו “משקפי שמש” עכורים שחסמו אור. כעת, העדשה צלולה והרבה יותר אור נכנס לעין. המוח צריך זמן להסתגל לבהירות החדשה. בנוסף, לעיתים שולי העדשה המושתלת מחזירים אור בזוויות מסוימות. משקפי שמש איכותיים או עדשות עם ציפויים מיוחדים נגד סנוור הם חובה בשלב זה.
יש לי קטרקט רק בעין אחת. מה עושים עם המשקפיים?
זהו מצב מאתגר המכונה “אנאיזומטרופיה”. אם בעין המנותחת הוסר המספר (הפכה ל-0) ובעין השנייה יש מספר גבוה (למשל מינוס 5), נוצר פער שהמוח מתקשה לגשר עליו במשקפיים (התמונה בעין אחת נראית גדולה יותר מהשנייה).
הפתרונות:
האם משקפיים יכולים לתקן ראייה אם הניתוח לא הצליח?
תלוי בסיבת חוסר ההצלחה. אם הבעיה היא “שארית מספר” (רפרקציה), משקפיים יתקנו את הראייה ל-6/6. אם הבעיה היא פתולוגית (בצקת כרונית, היפרדות רשתית, פגיעה בעצב הראייה), משקפיים לא יוכלו לשפר את החדות, שכן הבעיה היא ב”חיישן” (הרשתית) ולא ב”עדשה”.
ניתוח קטרקט הוא הזדמנות נפלאה “לאתחל” את מערכת הראייה ולהחזיר את השעון לאחור. אבל כדי למצות את הפוטנציאל של הניתוח, חשוב להבין שלעיתים קרובות המשקפיים הם החוליה המשלימה בשרשרת.
בין אם אתם צריכים משקפי קריאה פשוטים, מולטיפוקל מתקדם או פתרון מיוחד לבעיות מורכבות – חשוב לבצע את ההתאמה אצל איש מקצוע שמבין את האופטיקה של העין המנותחת לעומק. אל תתפשרו על איכות הראייה שלכם דווקא עכשיו, כשהעולם נראה צלול ובהיר יותר.
לא בטוחים איזה פתרון נכון לכם אחרי הניתוח? מרגישים שהראייה עדיין לא “שם”?
אני מזמינה אתכם לקליניקה שלי ברמת אביב לבדיקה מקיפה, סבלנית ומקצועית. יחד נמצא את הדרך לראייה חדה, נוחה והרמונית.
ארזה פרוכטר – אופטומטריסטית קלינית B.sc
טלפון לתיאום תור: 052-2512312
הזמנת משקפיים לילדים הסובלים מלקות ראייה נראית לנו המעשה הכי טריוויאלי שיש, אבל לא בכל מקום בעולם זה ככה. ארזה פרוכטר נסעה אלפי קילומטרים אל ילדי הפליטים שגורשו לאוגנדה כדי לבדוק את הראייה שלהם ולהתאים להם משקפיים ולתת להם סיכוי לחיים טובים יותר. יומן מסע
עדשות מגע סקלרליות הן פתרון מצוין במקרים שבהם משטח העין אינו מאפשר שימוש בעדשות מגע רגילות וזאת בשל צורה ייחודית, למשל במקרים של מחלות עיניים כמו קרטוקונוס. שולי עדשות סקלרליות הם רחבים ונוגעים בלובן העין ומתנשאים מעל מבנה הקרנית. בנוסף לכך, המשטח שבין העדשה לבין העין מלא בנוזל מיוחד המונע התייבשות וזיהום.
עדשות מגע קשות הפכו לפחות פופולריות עם השנים, במיוחד לאחר כניסתן לשוק של העדשות הרכות. הסיבה המרכזית לכך היא ההסתגלות הקשה הנדרשת לעדשות מגע קשות לעומת העדשות הרכות. ההסתגלות הזו לא רק ארוכה יותר, אלא אף עשויה להיות מורגשת גם בשימוש הרציף בעדשות שכן בכל שימוש בעדשה על העפעף להסתגל למפגש הקצה של העדשה הקשה. עם הזמן העפעף מתקשה ואז לא מורגשת העדשה.
באופן עקרוני, עדשות מגע רגילות נצמדות לקרנית העין. אולם, יש מקרים שבהם הדבר לא אפשרי או יוצר מצבים בעייתיים למשתמש. כך, למשל, כאשר מבנה הקרנית אינו סטנדרטי, או בעל גיאומטריה מורכבת, למשל עקב מחלת קרטוקונוס או מחלת עיניים אחרת. במקרים כאלה עדשות מגע הנצמדות לקרנית יוצרות יובש חריף בעין, או שיוצרות היצמדות לא טובה ותחושות קשות של חוסר נעימות. אחד הפתרונות למצב זה הוא שימוש בעדשות מיוחדות: עדשות מגע סקלרליות.
למרות שנמשים בקשתית אינם בעלי פוטנציאל סרטני, חשיפה מוגברת לשמש כן יכולה להיות מסוכנת בהקשר של סרטני העור.
לכתבה המלאה ב ynet לחצו כאן
ככה זה בחיים: בסביבות גיל 40 חלה התדרדרות בחדות הראייה וביכולת להתמקד באובייקטים קרובים. טשטוש הראייה בטווח הקרוב והבינוני גרם לאנשים בדור הקודם ללכת עם שני זוגות משקפיים: אחד לקריאה ואחד לראייה לרחוק.
פתרון זה היה מסורבל טכנית, וגם לא נתן מענה מלא לבעיה, שכן הוא פתר את נושא הראייה לטווח רחוק ובינוני בלבד ולא נתן פתרון מקיף לכל טווחי הראייה. כיום, לא רק שמשקפי מולטיפוקל פותרים את הבעיה, אלא שניתן להשתמש בעדשות מגע מולטיפוקל. האם מדובר בפתרון אולטימטיבי? כן, אבל רק אם עושים התאמה מדויקת ומקצועית.
פירוש המילה מולטיפוקל הוא “רב מוקדי”. עדשות רב מוקדיות נועדו למצב בו נוצר צורך לתיקון ראייה ביותר מטווח אחד. שיטת הייצור הרווחת כוללת שלשה אזוריים אופטיים בעדשה. מעגל פנימי לראיה מקרוב, טבעת אמצעית לטווח הביניים וטבעת היקפית לראייה מרחוק.
שיטה זו משתמשת בצורה נכונה בתכונות העין. כך, למשל, בזמן קריאה העין מתכווצת ולכן המעגל הפנימי משמש לתיקון ראייה מקרוב. לעומת זאת, כאשר מסתכלים לרחוק, לרוב העין מתרחבת – מה שמאפשר לאישון להתמקד באופן טבעי יותר בטבעת החיצונית. הטבעת האמצעית משמשת לטווח הביניים ובנוסף מאפשרת מעבר הדרגתי ונוח בין אזורי המיקוד.
אם התאמת משקפי מולטיפוקל מצריכה דיוק רב, הרי שהתאמת עדשות מגע מולטיפוקליות על אחת כמה וכמה. הנה כמה מקרים בהם נתקלתי בקליניקה שלי בתקופה האחרונה שממחישים את הצורך בהתאמה מדויקת של עדשות מגע מולטיפוקל.
ד’, בן 47, הוא איש מחשבים העובד בסביבה משרדית. סביבה כזו מאתגרת מאוד את הראייה בטווח הקרוב ובטווח הביניים לאור ריבוי מעברים בין מסך המחשב, ניירת על השולחן והסביבה המשרדית. ד’ השתמש בעדשות מגע מולטיפוקל אך לטענתו כל הזמן סבל מסנוורים וטשטוש בראייה.
ד’ פנה אלי מתוך תסכול, כדי לברר על חברות שונות של עדשות מגע תוך תקווה שיצרן שונה יביא לתוצאה המיוחלת. שכנעתי אותו לקחת צעד לאחור ולהיבדק אצלי שוב. לאחר בדיקות מקיפות גיליתי תופעה מעניינת: האישונים של ד’ מתרחבים בזמן קריאה ויוצאים מהקוטר של המעגל הפנימי בעדשה. התוצאה: העין לא מצליחה להתמקד באזור המיועד לקריאה, מה שיוצר את תחושת הסינוור והטשטוש בראייה.
היות וההתמחות שלי היא בייצור עדשות, חשבתי על פתרון יצירתי בו נייצר עדשה מיוחדת בה מרכז העדשה ישמש לראייה לרחוק ודווקא בטבעת החיצונית יהיה את אזור המיקוד לראייה מקרוב. יום לאחר שד’ קיבל את העדשות הוא התקשר אלי נרגש ואמר שכבר ביום השימוש הראשון הוא הצליח להרכיב את עדשות המגע לאורך היום כולו ולהשיג ראייה מיטבית ללא טשטושים וסינוורים. מדהים לראות איך המוח לומד למקד את העין מחדש בזמן קצר כל כך.
ר’ סבלה, כבר מילדות, מרוחק ראייה ומרכיבה משקפיים ועדשות מגע לסירוגין כמעט מאז שהיא זוכרת את עצמה. בגיל 40 חלה ירידה נוספת בחדות הראייה שלה והיא נזקקה להרכיב משקפיים גם לראייה מקרוב. עד מהרה היא עברה למשקפי מולטיפוקל, אך לא הצליחה להסתגל לעדשות מגע מולטיפוקל. היא חשה שהעדשה מציקה לה בעין ושהיא אינה נותנת לה ראייה חדשה כמו שמשיגות לה המשקפיים.
לאחר בדיקת התאמה בקליניקה שלי, הבחנתי שהאישון של ר’ הוא צר וקטן מהרגיל, בפרט בזמן קריאה, וכי הוא בעל מבנה שטוח מאוד. האישון הצר יצר את הטשטוש בראייה ומבנה האישון יצר את תחושת חוסר הנוחות אותה תיארה ר’. כדי לפתור את שתי הבעיות, התאמתי לר’ עדשה שבה מרכז העדשה יהיה צר יותר והתאמתי את מבנה העדשה למבנה העין, כך שמבנה העדשה יהיה שטוח. התוצאה לא איחרה לבוא – וכיום ר’ משתמשת בעדשות מגע מולטיפוקל באופן סדיר ומבלי שהיא חשה תחושות אי נעימות בעין או טשטוש בראייה לקרוב.
א’, בן 51, שומר על כושר ובלי ריצת בוקר היום שלו נראה אחרת לגמרי, לדבריו. ריצה עם משקפיים, לא עושה לו טוב, הוא הסביר, אך הוא לא רואה טוב מספיק עם עדשות מגע. לאור סיבה זו הוא הופנה אלי להתאמת עדשות מגע מולטיפוקל.
בבדיקה הבחנתי שיש לו מבנה ייחודי של העין וצילינדרים גבוהים מעל 4.00 דיאופטר. המשמעות של מצב זה היא שניתן להתאים לו רק עדשות מגע קשות ושההסתגלות אל עדשות כאלה ארוכה מהרגיל. כפי שמצופה מספורטאי אתגרי, הוא לקח על עצמו את האתגר, לא ויתר ועבר את תהליך ההסתגלות בדיוק לפי המתכון שרקחתי לו. כמה זמן לקח לו להסתגל? שבועיים בדיוק. כיום הוא רץ ריצות ארוכות עם עדשות מגע מולטיפוקל קשות, ולדבריו: “מצליח לראות את התמונה המלאה – בלי מסגרת”.
אם עברתם את גיל ה-40 ואתם חווים ירידה בחדות הראייה לטווח קצר או ארוך, אל תיכנסו לפאניקה. זה טבעי. כיום ניתן להתאים עדשות מגע מולטיפוקל כמעט לכל אחד. אבל אם אתם רוצים לחסוך אי נעימויות ותסכולים – אל תוותרו על אבחון מדויק אצל אופטומטריסט המתמחה בכך.
ארזה פרוכטר,
אופטומטריסטית קלינית B.Sc
פיכמן 19, תל אביב
טל’ נייד: 052-2512312
לקבלת ייעוץ ופרטים נוספים – צרו איתנו קשר עכשיו:
ארזה פרוכטר, אופטומטריסטית קלינית B.Sc
מומחית בקרטוקונוס ועדשות מגע מולטיפוקליות בהתאמה אישית
ילדים לא תמיד מתלוננים על בעיות ראייה, אז איך מזהים שהילד צריך משקפיים?
לכתבה המלאה ב”ynet” לחצו כאן