משהו מציק לכם בעיניים? אולי זה תסמין של מחלה נפוצה

קיים מגוון רחב של מחלות עיניים. כך תוכלו לזהות את השכיחות ביותר

קיימות מחלות עיניים רבות מספור, חלקן קלות וניתנות לטיפול תרופתי וחלקן עלולות להוביל לעיוורון. אלו כמה מהנפוצות ביותר:

קרטוקונוס (קרנית חרוטית או ניוון קרנית): הקרנית היא החלון הקדמי השקוף של העין. תפקידה למקד את קרני האור הנקלטות מבחוץ על הרשתית, מסך העין שנמצא בחלק האחורי שלה, כך שתתקבל עליה תמונה חדה. בקרטוקונוס הקרנית נעשית דקה מהרגיל ובמקום להיות מעוגלת (בצורת כיפה), צורתה הופכת חרוטית (קמורה יותר) ולא סדירה. כך, האור לא נשבר בה בצורה סדירה ושווה, והתמונה שמגיעה לרשתית העין מטושטשת. בנוסף לטשטוש ראייה עלולים להופיע תסמינים כגון יובש וגירוד תדיר בעיניים, רגישות יתר לאור (פוטופוביה), תחושה של סינוור, וכאבים בעיניים או סביבן. למידע נוסף על קרטוקונוס

קרטוקונוס - בדיקת עיניים עם ארזה פרוכטר

לרוב המחלה מתחילה להתפתח בגיל ההתבגרות ומגיעה לשיא באמצע שנות ה-30. גורמי הסיכון האפשריים הם תורשה, מאפיינים התנהגותיים (למשל שפשוף מוגבר של העיניים, שיכול להחליש את הקרנית, למתוח ולעוות אותה), ומאפיינים קליניים (דלקות עיניים ואלרגיות כרוניות).

קטרקט: מחלה שבה עדשת העין נעשית עכורה. התסמינים הם בין השאר ראייה מטושטשת/ כפולה, סינוור, ירידה ביכולת לראות בלילה, ושינוי בראיית צבעים. גורמי הסיכון מגוונים וכוללים גיל, חשיפה ממושכת לשמש ללא הגנה מתאימה, תורשה, חבלה בעין, עישון, השמנת יתר, מחלות עיניים אחרות או מחלות מטבוליות (כגון סוכרת).

ניוון רשתית המתפתח עם הגיל (AMD): מחלה זו היא הסיבה העיקרית לעיוורון בעולם המערבי אצל בני 50 ומעלה. עם התקדמות הגיל, קולטני האור בעין מתנוונים, שוקעים מתחת לרשתית, מזיקים לשכבותיה החיצוניות, ובין השאר גורמים לגדילת כלי דם בלתי תקינים מתחתן. חלק גדול מהחולים אינם שמים לב לבעיה בתחילתה ומגיעים לטיפול בשלב מאוחר יחסית (כלומר, כאשר האזור החולה ברשתית גדול יחסית וחדות הראייה נפגעה). זאת בעיקר בשל מנגנון מוחי שמשלים חסרים בשדה הראייה. כך, לעתים קרובות כאשר עדיין רואים טוב בעין אחת לא שמים לב שהעין השנייה לא רואה.

היפרדות רשתית: מצב חירום שבו הרשתית נקרעת ונפרדת מהשכבות המזינות אותה. התסמינים עשויים להיות הבזקי אור, תחושה של גופים צפים מול העין, ואובדן שדה הראייה (מסך שחור), חלקי או מלא. גורמי הסיכון יכולים להיות למשל טראומה לעין, קוצר ראייה, ניתוחי עיניים וניוון הרשתית.

רטינופתיה סוכרתית: סיבוך של סוכרת שבו כלי דם קטנים, בעיקר ברשתית, ניזוקים בשל רמת סוכר (גלוקוז) גבוהה בדם. הוא עלול להתבטא גם בצמיחת כלי דם חדשים ושבירים על שטח הרשתית, שנוטים לדמם בקלות. התסמינים עשויים להיות דליפת נוזלים מכלי הדם החוצה, דימומים, טשטוש ראייה, עיוורון פתאומי, הופעת נקודות קטנות/ פסים כהים בראייה, ירידה ביכולת לראות בלילה, וקושי להסתגל לאור בהיר או מעומעם.

אובאיטיס: דלקת באוביאה (ענביה) – שכבת כלי דם, האמצעית מבין שלוש שכבות העין, שמזינה את רוב העין. דלקת זו עלולה לפגוע במבנים חיוניים בתוך העין (כגון העדשה, עצב הראייה, הרשתית והקרנית), וגם לעודד צמיחת כלי דם חדשים שהרסניים לעין. תסמיני המחלה כוללים אודם, דמעת, כאבים ואי נוחות בעין, טשטוש ראייה ורגישות יתר לאור. גורם הסיכון העיקרי לאובאיטיס הוא מחלה אוטואימונית (שבה מערכת החיסון תוקפת את הגוף). גורמי סיכון נוספים הם בין השאר חיידקים, וירוסים ופטריות. מיקרואורגניזמים אלו מגיעים לדם וממנו עוברים לאוביאה וגורמים לדלקת.

פטריגיום (תבלול): צמיחת גידול שפיר (מעין קרום המכיל כלי דם) על הקרנית. התסמינים לרוב יהיו אודם, גירוי, צריבה, יובש, תחושת גוף זר בעין ודמעת. אם הפטריגיום יגרום לעיוות הקרנית או יכסה אותה, ייגרמו הפרעות בראייה. גורמי הסיכון הם חשיפה ממושכת לשמש וגירוי כרוני של העיניים בסביבה מאובקת.

בצקת בקרנית: מצב שבו ניזוקים תאי האנדותל, שתפקידם לשאוב את הנוזלים מהקרנית ולשמור על שקיפותה, וכך הנוזלים מתחילים להצטבר בה. התסמינים הם בין השאר דלקת כרונית, כאב וגירוי בלתי פוסקים בעין, וראייה מעוותת. גורמי הסיכון כוללים מחלות גנטיות שפוגעות בתאי האנדותל, לחץ תוך-עיני מוגבר, ניתוחים תוך-עיניים, גיל מבוגר, וזיהום בעין (נגיפי או חיידקי).

גלאוקומה (ברקית): קבוצה של עשרות מחלות עיניים שברובן לחץ תוך-עיני גבוה פוגע בעצב הראייה וכך עלול לפגוע בשדה הראייה ולהוביל לעיוורון. גלאוקומה מתפתחת אצל כ-3% מהאוכלוסייה והיא גורם העיוורון השני בשכיחותו בעולם המערבי. הלחץ התוך-עיני נגרם בשל הצטברות נוזלים בעין, לרוב עקב הפרעה בניקוזם. בדרך כלל החולים לא ירגישו שראייתם הולכת ומידרדרת, אלא רק לאחר שהיא תיפגע קשה. גורמי הסיכון הם גיל 40 ומעלה, נטייה תורשתית-גנטית, וגורמים סביבתיים כחשיפה מוגברת לשמש.

ניסטגמוס: ריצוד (תנועות לא רצוניות) של העיניים, מצד לצד, למעלה ולמטה, או בתנועה סיבובית. ניסטגמוס מולד נגרם עקב תורשה או הפרעה סנסורית/ נוירולוגית. ניסטגמוס נרכש יכול להיגרם בין השאר בשל קטרקט בגיל צעיר, מחלות של עצב הראייה, ומחלות או פציעות שבהן נפגעת המערכת המוטורית (כגון טרשת נפוצה, שבץ וגידול מוחי).

כל מחלת עיניים דורשת אבחון מדויק וטיפול מותאם אישית. לדברי ארזה פרוכטר, אופטומטריסטית קלינית, “האופטומטריסטים הם הראשונים שפוגשים את המטופלים שסובלים מבעיית ראייה. הם אלו שמאבחנים את שורש הבעיה ומפנים לרופא עיניים אם צריך”.

לפרוכטר ניסיון של 30 שנה, היא מקדישה לכל מטופל יחס אישי וזמן רב, ומשתמשת במכשור מתקדם ביותר. למשל, OCT (מכשיר שמספק הדמיה אופטית של שכבות הקרנית והרשתית) ו-Visionix 130 (מכשיר אבחון ומדידה שמבצע פעולות רבות, כגון מיפוי אחורי וקדמי של הקרנית. האחורי מגלה קרטוקונוס עוד לפני הופעת התסמינים). היא מציינת כי “בזכות המכשור המתקדם שאני משתמשת בו, המטופלים מקבלים אבחון מדויק ולאחר מכן קל יותר לטפל בהם, לפני שבעיית הראייה שלהם מידרדרת”. למידע נוסף צרו קשר

משהו מציק לכם בעיניים? אולי זה תסמין של מחלה נפוצה
5 (100%) 1 vote[s]

Call Now Button