מחלת PMD היא מחלה ניוונית פרוגרסיבית הבאה לידי ביטוי בדלדול איטי של הקרנית. ככל ששכבת הקרנית מתדלדלת, ישנה התדרדרות בראייה. ניתן לראות את התדלדלות הקרנית בשני צדדיה עד שבמצב מתקדם היא מקבלת צורה המזכירה פרפר.
מחלת ה-PMD מאובחנת פעמים רבות בטעות כקרטוקונוס או כקרנית חרוטית, המתבטאת אף היא בהתדלדלות של הקרנית ובקבלתה צורה חרוטית. בשנים האחרונות נבחנת השערה כי למעשה שתי המחלות הן וריאציות שונות לאותה מחלה.
מהם התסמינים של PMD ומדוע קשה לאבחן את המחלה?
למחלה תסמינים לא בולטים ולכן היא ניתנת לאבחון חד משמעי רק בבדיקת רופא. היא מתקדמת באיטיות ולכן גם התסמין של התדרדרות הראייה אינו חד. ישנה במשך הזמן התדרדרות בראייה ככל שישנה ההתדלדלות בקרנית, והיא הופכת להיות דקה יותר. עם זאת, לא מורגשים כאבים שיכולים להצביע על המחלה. היא מתקדמת לאט יותר מהקרטוקונוס ומתחילה לרוב בעשור השני עד החמישי לחיים. הצורך בהחלפת משקפיים לעיתים תכופות יכול להיות תסמין, אך הוא יכול להיות תסמין גם לבעיות אחרות. לכן, על מנת לאבחן ולטפל ב-PMD באופן יעיל ההסתמכות היא בעיקר על בדיקת רופא ופחות על אבחון עצמי לפי תסמינים.
מה גורם למחלת PMD? כיום יש בעיקר השערות
האטיולוגיה של PMD עדיין אינה ידועה. משערים כי ישנו גם מרכיב גנטי למחלה, אך זוהי אינה מחלה גנטית באופן מובהק. כנראה מדובר על שילוב של גורמים שונים. גורמי סיכון שישנם למחלת הקרטוקונוס, הנחשבת ל”מחלה אחות” של ה-PMD, הם בין היתר חשיפה לאור אולטרה סגול, או מחלות אלרגיות – במיוחד כאלה הגורמות לדלקת בעיניים ומביאות את הסובל מהן לשפשף את עיניו. PMD יכולה להיות התפתחות של קרטוקונוס ושל מחלה נוספת הנקראת קרטוגלובוס. באבחון עושים אבחנה מבדלת בין PMD למחלות אלה.
כיצד מאבחנים מחלת PMD ומבדלים אותה מקרטוקונוס?
אבחון PMD באופן חד משמעי דורש בדיקה מעמיקה של רופא עיניים. כפי שציינו, התסמינים של המחלה אינם מובהקים מספיק בכדי להסתמך עליהם באבחון המחלה ואפילו לא בחשד לקיומה. לכן בדיקה שגרתית אצל רופא עיניים היא חשובה, במיוחד לבעלי מספר גבוה במשקפיים או לכאלה המרגישים צורך להחליף משקפיים לעיתים תכופות.
האמצעי הטוב ביותר לאבחון PMD הוא מכשיר טופוגרפיה. מכשיר הטופוגרפיה מספק מעין מפה טופוגרפית של הקרנית, שבה רואים באילו מקומות חל דלדול של הקרנית. ב-PMD הדלדול בולט יותר בשולי הקרנית, מה שיוצר את תבנית הפרפר, בניגוד לקרטוקונוס, שבה הדלדול בולט יותר דווקא באזור המרכזי שלה.
מהו הטיפול שניתן למחלת PMD?
הטיפול שניתן לחולים ב-PMD הוא טיפול סימפטומטי, כלומר לא נמצא עדיין הטיפול שיעצור או יאט את התקדמות המחלה עצמה, אלא רק יטפל בסימפטומים שלה.
בשלבים התחלתיים של המחלה הראייה מתוקנת באמצעות עדשות מגע, אך השימוש בעדשות מגע רכות קונבנציונליות הוא בעייתי לטווח ארוך, במיוחד ככל שישנה עלייה באסטיגמציה (צילינדר).
לעדשות מגע סקלרליות ישנו יתרון משמעותי על פני עדשות רגילות. היום עדשות מגע סקלרליות המותאמות אישית הן פתרון המתאים לטווח זמן ארוך לחולי PMD ואפילו דוחה או חוסך בכלל את הצורך בהתערבות כירורגית, שלעיתים אינה אפשרית. התערבות כירורגית יכולה להיות השתלת קרנית או השתלת טבעות – שני מקטעים קשתיים העשויים מחומר קשיח ומושתלים באמצעות לייזר. כאמור, בחלק גדול מהמקרים ניתוח כירורגי לא יהיה אפשרי, כך שברבים מהמקרים הפתרון הטוב ביותר הוא עדשות מגע סקלרליות.
כיצד עדשות מגע סקלרליות מסייעות לחולי PMD
עדשות מגע סקלרליות הן עדשות נושמות בעלות קוטר הגדול משמעותית מקוטרן של עדשות רגילות. עדשות אלה מונחות על הסקלרה, האזור הלבן של העין, ולא על הקרנית כמו עדשות רכות או קשות רגילות.
בשל הנחת העדשות הסקלרליות על הסקלרה ולא על הקרנית, הקרנית לא מגורה. מעבר לכך, בעדשות מגע סקלרליות ישנו אזור המלא בנוזל מלחלח החוצץ בין העדשה לבין הקרנית. הדבר מונע יובש וגירוי הנוצר כתוצאה ממנו.
לסיכום: אם אתם מחליפים משקפיים לעיתים קרובות, חשים שהראייה שלכם מידרדרת או מרגישים תחושות של אי נוחות מתמדת בעין, כדאי להגיע לאבחון – בין אם מדובר בקרטוקונוס או במחלת PMD, יש חשיבות רבה לאבחון מוקדם ולטיפול מתאים.
ארזה פרוכטר, אופטומטריסטית קלינית B.Sc
טל’ נייד 052-2512312
למידע נוסף מלאו פרטים בטופס
