שלבי ההתפתחות של קרטוקונוס – המחלה שבה קרנית העין מתעוותת

לרוב קרטוקונוס מתפתחת בהדרגה, בגיל ההתבגרות, ומגיעה לשיאה באמצע שנות ה-30. כיצד ניתן לעצור בזמן את הידרדרותה?

קרטוקונוס (קרנית חרוטית או ניוון קרנית) היא מחלה שבה קרנית העין מתעוותת – הופכת דקה מהרגיל ובמקום להיות מעוגלת נעשית חרוטית (קמורה יותר) ולא סדירה, בשתי העיניים או באחת מהן. הקרנית היא החלון הקדמי השקוף של העין. תפקידה למקד את קרני האור הנקלטות מבחוץ על הרשתית, שנמצאת בחלק האחורי של העין, כך שתתקבל עליה תמונה חדה שתועבר למוח. כדי שהקרנית תתפקד ותתרום לראייה תקינה, היא צריכה להיות אחידה בקמירותה, עגולה (או מעט אובלית), שקופה וסדירה. עיוות בצורתה או חוסר סדירות שלה עלולים לגרום לקוצר ראייה.

מהם שלבי התפתחות המחלה?

לרוב קרטוקונוס מתפתחת בהדרגה, בגיל ההתבגרות, ומגיעה לשיאה באמצע שנות ה-30. היא לא בהכרח תופיע או תתקדם באותו הקצב בשתי העיניים. כאשר היא בשלב ההתחלתי ניתן להשפיע היטב על התפתחותה. ככל שמאבחנים אותה ומטפלים בה בשלב מוקדם יותר, בטרם נוצר עיוות משמעותי בצורת הקרנית, כך מגבירים משמעותית את הסיכוי להצלחת הטיפול ולשימור הראייה.

התפתחות קרטוקונוס – השלב ההתחלתי

שלב זה מאופיין ברמת אסטיגמציה (צילינדר) – ליקוי ראייה אופטי עקב צורה אסימטרית של הקרנית – קלה עד בינונית. ישנם שני סוגי אסטיגמציה: רגילה (הסוג השכיח יותר) ולא רגילה. באסטיגמציה רגילה צד אחד של הקרנית מקומר יותר מצדה האחר, ובאסטיגמציה לא רגילה קימור הקרנית אינו אחיד. אסטיגמציה שאינה מטופלת עלולה לגרום בין השאר לטשטוש ראייה, כאבי ראש ועיניים (בייחוד אחרי קריאה ממושכת), חוסר נוחות, עייפות, פזילה, והידרדרות בראייה.

הטיפול העיקרי בשלב ההתחלתי הוא Cross Linking (צילוב), אשר מאט את התפתחות המחלה ואף עשוי לעצור את התקדמותה (ומוריד משמעותית את הסיכוי להשתלת קרנית בהמשך). בקרנית בריאה ישנם חיבורים (קשרים ביוכימיים/ Crosslinks) בין סיבי הקולגן (חלבון מבני שמצוי ברקמת החיבור), אשר מחזקים אותה ותורמים לצורתה התקינה. בקרטוקונוס החיבורים הללו נחלשים וכך הקרנית יכולה לבלוט החוצה (צורת החרוט). ה- Cross Linking מוסיף חיבורים בין סיבי הקולגן בקרנית, וכך מייצב אותה, שומר על צורתה ומשנה דרמטית את מהלך המחלה.

הטיפול מתבצע בחדר ניתוח בהרדמה מקומית בלבד (טיפות). בתחילתו מוסרת השכבה החיצונית של הקרנית (תאי האפיתל), ולאחר מכן מטפטפים על הקרנית טיפות ויטמין B2 במשך חצי שעה ומקרינים באור אולטרה-סגול במשך עשר דקות. קרני האור משרות תגובה בוויטמין שגורמת לתהליך הכימי בקרנית שמביא לחיזוקה.

לרוב הטיפול מוצע למטופלים עם תסמינים שמעידים על התקדמות המחלה (כגון ירידה בחדות הראייה) או למטופלים צעירים מאוד, בעלי סיכון גבוה להתקדמות זו (המחלה דינמית אצל צעירים ונעשית סטטית מגיל 40). מטופלים עם אסטיגמציה קלה יכולים לעבור Cross Linking חלקי. לאחר שהטיפול מחזק את הקרנית, ניתן לשפר ולשמר את חדות הראייה באמצעות עדשות מגע.

התפתחות קרטוקונוס – שלב הביניים

שלב זה מאופיין ברמת אסטיגמציה גבוהה ובין השאר מתבטא בטשטוש ראייה בכל המרחקים וסנוור. קשה יותר להשיג חדות ראייה טובה עם עדשות מגע רגילות וניתן לטפל ב-Cross Linking ובעדשות מגע מיוחדות לקרטוקונוס, למשל עדשות מגע סקלרליות – בעלות קוטר גדול במיוחד, אשר מאפשר לשוליים שלהן לגעת בלובן העין (סקלרה) ולרחף מעל הקרנית, מבלי לגעת בה. החלל שנוצר ביניהן לבין הקרנית מתמלא בנוזל הדמעות. כך העדשה נצמדת ללובן העין באופן מיטבי ומתקבלת הגנה טובה מיובש ואי-נעימות; או עדשות מגע היברידיות – שמקנות לעין משטח שבירת אור קדמי חלק ולכן אידיאליות לתיקון אסטיגמציה. הן מקבעות את הקרנית וכך מפצות על חוסר הסימטריות שלה ומשפרות את הראייה. לעתים הן גם מצליחות לשטח מעט את קימורה. בנוסף, הן מלאות נוזל וכך מונעות חיכוך עם הקרנית ואינן מורגשות.

התפתחות קרטוקונוס – השלב המתקדם

בשלב זה רמת האסטיגמציה בקרנית גבוהה מאוד ומתפתח עיוות משמעותי בראייה. לעתים רקמותיה של הקרנית אף נהרסות ומתפתחות בה הצטלקויות, בצקת ועכירות – מצב שמצריך ניתוח השתלת קרנית (כ-25% מחולי הקרטוקונוס מגיעים אליו).

בעת הצורך ניתן גם לפנות לטיפול פולשני יותר כמו השתלת טבעות – קשתות קטנות עשויות חומר פלסטי שקוף, שמונחות במרכז האופטי של הקרנית, מותחות אותה וכך משטיחות אותה. לאחר השתלתן עדיין תידרש התאמת עדשות מגע, ואם הראייה משתנה במשך הזמן ניתן להסירן (טיפול הפיך).

ניתן להבין אם כן כי קרטוקונוס מתפתחת בהדרגה וקיימים כיום טיפולים מגוונים ויעילים לכל אחד משלביה. הצלחתם במניעת התקדמותה ובשימור הראייה תלויה בעיקר בגילוי המחלה בשלב מוקדם. לכן, אם ידועים גורמי סיכון למחלה (כגון סיפור משפחתי של קרטוקונוס; גנטיקה היא הסיבה העיקרית להתפתחות המחלה) או שמופיעים תסמינים מחשידים (כגון ראייה מטושטשת, מעוותת ולא חדה) – יש לגשת לאבחון אצל רופא עיניים או אופטומטריסט קליני מוסמך ומנוסה, שיקפיד לבצע את כל הבדיקות הנדרשות וישתמש בטכנולוגיות מתקדמות.